<h1>ספר האסופות סימן ס"ג</h1>
<h2>דף עו:</h2>
נשבר העצם האמצעי או העליון ורוב בשר קיים, שלא נשבר עמו, זה וזה מותר האבר והבהמה. ואם נשבר רוב בשר עם העצם טריפה ובשר מצטרף לרוב ואפילו יצא העצם לחוץ, אם עור ובשר חופין את רוב עביו ורוב הקיפו שלא נשבר הבשר עם העצם רובו אלא מיעוטו, ולפי שהעצם צדו אחד עב וצדו אחד קלוש, ורוב עביו פחות מרוב הקיפו, ורוב עביו מכוסה, וגם רוב היקף של עור ובשר קיים, האבר נמי מותר, ובודקין אותו כאשר כתבתי לעיל גבי עוף, ואם נשבר רוב בשר עם העצם, שניהם אסורין, ואם נשבר העצם בארכובה הנמכרת עם הראש ויוצא לחוץ. אם עור ובשר חופין את רובו, שרוב בשר קיים, מותרין האבר והבהמה, ואם אין רוב בשר קיים, האבר אסור משום אבר מן החי, והבהמה מותרת וכן אם (לא) יצא ואפילו נשבר מן העצם היוצא חתיכה ממנו ונפלה, הוי כאילו איתיה שאם רוב בשר קיים כשרה, ועוף שעורו רך, אפילו נשבר כל העצם ורוב העור קיים הוי עור כבשר אבל לא בבהמה שעורה קשה. [ע"ז ע"א] אבעיא להו ניקב אותו בשר החופה את השבר נקב שיש בו חסרון, או נקלף מעל העצם שאינו נדבק עליו, או ניטל שליש התחתון של בשר שהוא סמוך לעצם מהו. והביא תירוץ מר' יוחנן, ודחה התירוץ לכן נראה לי בין נקלף בין נסדק בין ניקב בין ניטל כלשהו לא מגין. נקדר כמין טבעת שנשבר העצם והעור שסביב לשבר עומד כמין טבעת, סביב סביב ואינו חסר כלום, אם קנא גרמא דידיה שמלא מוח, דכי משרטי מעלה ארוכה כשרה וכל זה שאמרנו אינו נוהג כי אם ברגלים האחרונים, אבל בידים בין נשתברו בין נחתכו אפילו לגמרי, כשרה הבהמה ואם עור ובשר חופין את רובו גם האבר מותר.
